Search This Blog

Wednesday, April 2, 2014

מחשבות על רשתות חברתיות

הערות מבואיות
מצאתי את עצמי מהרהר על רשתות חברתיות, וחשבתי שאולי, לשם שינוי, במקום לתייק את זה באיזשהוא קובץ נידח במערכת התיעוד האישית שלי, נשים את זה בבלוג. אולי זרם המחשבות הזה אפילו יעורר איזשהוא דיאלוג ? לך תדע.

מאחר ומדובר במחשבות זורמות, הטקסט עילג, ומאחר ואני עסוק בפרוייקט אחר שהדד-ליין שלו כבר מזמן עבר, אני לא אקדיש אפילו זמן סמלי לעריכה וסידור שלו, בניגוד לנוהג שאני משתדל לקיים. עם קוראי הפוסט הזה הסליחה.

רשתות חברתיות אינן כלים 
בעצם רשתות חברתיות זה לא כלי כמו דואל. בעיקר כי דואל מסוגל לתקשר עם מערכות דואל אחרות ללא בעיה, הודות לפרוטוקולים כמו SMTP ו-MIME, בעוד שיכולות התקשורת בין רשתות חברתיות שונות נותרת מוגבלת להפליא, בעיקר בגלל העובדה שהsocial graph של כל רשת חברתית, הוא בעצם כל מה שיש לה, בשורה התחתונה.

כלומר, בעוד שדואל הוא כלי תקשורת שאתה יכול לעשות בו שימוש בכל מצב שאתה רוצה, רשת חברתית מוגבלת לנוכחות שלך ושל בן-שיח המטרה שלך בתוכה. אחרת, בהעדר אפשרות לשיתוף הsocial graph, כל מה שהיא נותנת לך זה יכולות שבעצם מאופשרות כבר על ידי כלים קיימים.

רשתות חברתיות הן בעצם תהליכים 
כשחושבים על זה, ועל דינמיקת הדעיכה שמדברים עליה לאחרונה, נדמה לי שרשת חברתית זה בכלל לא כלי. זו התרחשות. תהליך. או בהקבלה לעולם האמיתי - מסיבה.

ומסיבות, כידוע, הן משהו שיש לו התחלה ויש לו סוף.

וכשחושבים על רשת חברתית בתור מסיבה, פתאום המון דברים הופכים להיות מובנים מאליהם.
ברור שאנשים צעירים לא ירצו ללכת לאותה מסיבה שבה ההורים שלה מסתובבים, נכון ?
ברור שכלים שהמסיבה מציעה לא יזכו לפופולריות רבה, נכון ?

הסתייגויות 
אבל יש גם שאלות שעולות. אני זוכר שפעם (אי-שם בזמן בועת הלפני-2000) היה הרבה רעש סביב תוכנה שנועדה לאפשר לגולשים שונים לשהות יחד באתר ולהחליף מסרים שונים כאלה ואחרים. מין hangout וובי שכזה.
לכאורה, פייסבוק נותנת את החוויה הזו היום. אולי בלי האפשרות לצ'ט על האתר, אבל היא נותנת. ובכל זאת, לא ראיתי שזה קורה. אולי לא שמתי לב?
אולי הכניסה לעידן הmobile שינה את כל זה ? כי החוויה של הצ'ט עברה מתוסף שאתר מציע או תוכנה שרצה במקביל, לעבודה במקביל ? אבל רוב האנשים שאני מכיר לא מסתובבים באינטרנט עם המחשב בזמן שביד השניה הם מחזיקים את המובייל. רובם עובדים או עם המובייל או עם המחשב. אז למה חווית המסיבה לא הפכה למסיבת ווב שכזו ?

ויש כמובן עוד שאלות שעולות. כידוע יש בסביבת המובייל כמה וכמה אפליקציות שנותנות שירותי תקשורת כאלה ואחרים. לכאורה, אלה סביבות מסיבה אלטרנטיביות. אבל מדברים שיצא לי להחליף עם חבר'ה שעובדים בפיתוח השירותים האלה, קיבלתי רושם (שאולי הוא שגוי, כי לא חקרתי את זה בצורה מסודרת, רק דיברתי על זה כשהזדמן) שרמת הengagement של אנשים עם המשחקים החברתיים המוצעים בסביבות האלטרנטיביות האלה היא לא משהו. די בניגוד למה שקורה בסביבות המשחקים של פייסבוק (אולי תפסיקו כבר להציע לי לשחק candy crush או dragon city? דחיל רבאק. כמה זמן יש לבן-אדם ביום?)
למה המסיבה הזו שונה מאחרות? איך נסביר את הדינמיקה בין אתרי gaming שמצליחים בפני עצמם לבין אתרי רשתות חברתיות. והאם נכון לתאר את אתרי הgaming ככלים או כתהליכים?
(למשל, אני חושב על chess.com, האתר האהוב עליי למשחקי שח-בליץ. יצא לי לנהל שם די הרבה שיחות מאז שהתמכרתי לצורת השחמט המוזרה הזו. זה בפירוש גם אתר שיש בו אינטראקציות חברתיות)

ועוד הסתייגות:
האם זה נכון לומר שהlike הפייסבוקי הוא לא כלי בפני עצמו?  עם כל הדואליות המוזרה הזו של לאותת שאתה "מחבב" סטטוס שמישהו העלה על משהו קשה או רע או ממש, אבל ממש לא בסדר שקרה, קשה לי שלא להתרשם שהאפשרות הזו לחוות דעה, היא בעצם לא משהו מסיבתי.

החובה קוראת לי לסיים, אבל אני מקווה שהמשך יבוא...