האוקולוס ריפט ממש מעבר לפינה...

קראתי בגיק טיים שהאוקולוס ריפט ממש מעבר לפינה. אז הרבעון הראשון של 2016, זה לא ממש ממש מעבר לפינה; קצת מטריד שמוצר מהסוג שאמור להיות deal breaker לא מגיע בזמן של תקופת החגים לחנויות ובוודאי עוד סימן לכך שפייסבוק היא לא חברה שמנוהלת על ידי אנשי-מכירות אלא על ידי אנשים טכניים ובכל זאת, זה עשוי להיות סימן מאוד מעודד לגבי רמת האמינות הצפויה של המוצר !

מבט על קינקט ומיקרוסופט הולו-לנס, והשיח המתפתח על מציאות מדומה ומציאות רבודה, מרמז על כך שבעתיד הלא רחוק
נראה את העולם נקרע בין שתי גישות. זו שמתמקדת בלשים על עינינו עדשות מלאכותיות, דרכן ניגש אל המציאות הדיגיטלית,וזו שמתמקדת לשלב את העולם הדיגיטלי בתוך העולם שלנו.

לטווח הקצר, קל לדמיין את האוקולוס ריפט מנצח. לטווח הארוך זה כנראה יהיה הרבה יותר מורכב.
חיפוש ראשוני ביוטיוב לא הועיל הרבה. האומנם אי אפשר להתרשם באמצעות הטכנולוגיה הישנה, איך תראה החדשה...
גם מבט באתר עצמו  לא מאוד עוזר...

אז חוזרים ליוטיוב ומתעקשים, ומתחילים למצוא קצת תוצאות

בהחלט מקבלים תחושה שזו קפיצה קדימה. משהו שישרת היטב גם משחקים וגם תקשורת.
ובכל זאת - שני ספקות קופצים לתודעה בתגובה להערות מתלהבות.

• הראשונה, פרטנית - כל טכנולוגיה תלויה ביישומים שלה. אני בספק שאכן נראה כבר ברבעון הראשון של 2016 מספיק יישומים שיאפשרו למשתמש שימוש נלהב ומרגש ללא הפסקה. אני מעריך שלפחות בשנה הראשונה נראה יותר דיווחים על תחושה-מתמדת שזה עדיין לא זה והתלהבות מכל עדכון. ואני מקווה מאוד מאוד להתבדות בהערכה הזו, ולגלות שכבר ברבעון הראשון מערכות תקשורת כמו סקייפ יזכו לתמיכה, בלי שתשתיות הרשת יהפכו את התמיכה הזו לבדיחה עצובה. מקווה, ומעריך שהbandwidth, למרות כל ההתפתחויות, ישמור את האוקולוס ככלי של 'העולם הראשון', המפותח, העשיר, לפחות לכמה שנים. מקווה, וחושש שכמו כלי-ממשק אחרים, זה לא עניין של שנה-שנתיים, אלא עניין של עשור-שניים. 
• השניה, כוללנית - זה עדיין לא הדבר עצמו. חסרה תחושת-הגוף. בהקשר הזה כבר העיר חבר מהמתלהבים שהמרחק לsingularity  באמת מתחיל להתקצר, לא ? הרי תראה כמה מהחוויה האנושית מצליח להיות מתורגם לעולם דיגיטלי על ידי המערכת הזו... ולכך צריך להעיר שזו תגובה מבולבלת לטכנולוגיה שהיא כשלעצמה באמת מהממת. ולא צריך להתבלבל. אנחנו מדברים על פריצת דרך בייצוג המציאות הדיגיטלית עבור בני-האדם. לא מדובר כאן בפריצת דרך בייצוג בני-האדם עבור המציאות הדיגיטלית. ולכך עוד יידרש כנראה די הרבה זמן. אחרי הכל, יש singularity ויש singularity. מי מאיתנו רוצה להיות מהדור הראשון של אלה 'שהומרו' ושליד הדורות הבאים, בגלל מגבלות הרזולוציה של 'ההמרה' או מגבלות האחסון יהיה יישות מוגבלת וחסרה שכזו? דמיינו קיום מודע-לעצמו של הומו-האביליס, צד בצד עם ההומו-סאפיינס.... מה יהיה חלקן של אותן יישויות אומללות, נחותות באמת, שמורות לנצח בקיום דיגיטלי על גבי סיליקון? קשה להימנע מהמחשבה על חיי נצח של עבדות. וגרוע מזה, מרגע שיהיה לכל אחד מאיתנו עותק דיגיטלי, כפי ישיב כל סופר מדע בדיוני מתחיל, יוכלו להיות גם כמה העתקים. החלום הורוד על עותק אחד שמפרנס את כל האחרים יוכל אולי להתממש (כמה כבר יעלה שטח אחסון? שואל קול תמים ומתעקש להתעלם מהתשובה הקפיטליסטית המתבקשת) אבל גם החלום הלא-ורוד על העתקים משוכפלים המשרתים את היחידים וכמובן גם החזון של המטריקס מחייב אזכור, כעוד דוגמא למציאות לא נעימה שעשויה להפוך ברירת-מחדל, בעתיד הלא-רחוק מדי. 

ובכל זאת, כמי שתמיד מתלהב מההזדמנות לקבל את התשובה לשאלה הרוחנית המתבקשת (כשעותק אחד נופל ביער, מה מרגישים העותקים האחרים?) קשה שלא להתלהב מהתלהבותם של אחרים. גם אם העתיד הרחוק או המושלם לא כאן, הולך להיות מאוד מעניין פה בעתיד הלא מושלם, והלא רחוק, עבור כל מי שאוהב טכנולוגיה.